<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — בתי מדות בית תשיעי</h1>
<h2>דף ז.</h2>
כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא, כיצד, (ויקרא ז' כ') והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים וגו', והלא שלמים בכלל כל הקדשים היו דכתיב (ויקרא כ"ב ג') כל איש אשר יקרב מזרעכם וגו', וכשיצאו מן הכלל לא ללמד על עצמן יצאו אלא ללמד על הכלל כולו יצאו לומר לך מה שלמים מיוחדין שקדושתן קדושת מזבח אף כל שקדושתן קדושת מזבח, יצאו קדשי בדק הבית. וגבי פיגול עשה צדדין אחרים נותר ומתיר, או עלה על מזבח החיצון למאן דאית ליה כך וגבי הכא ממעטי' קדשי בדק הבית. אע"ג דגבי אשר יקרב דרשינן בהוכשר ליקרב, הוא משום דגם בדק הבית נקרא קדש, והא דדרשינן בהוכשר ליקרב, לאו למעוטי בדק הבית, אלא בקדשים הראויים ליקרב דלא מיחייב אלא הקדש בכלי דהיינו הוכשר ליקרב. ועוד יקרב משמע בדק הבית שנקרא קרבן, והוכשר ליקרב ר"ל שיבואו לידי גזבר, כדאיתא פרק בתרא דזבחים (קי"ג ע"ב) שומע אני אפילו קדשי בדק הבית שנקראו קרבן שנאמר ונקרב את קרבן ה', וכן פ"ק דתמורה (י"ג ע"א) איצטריך למעוטי מתמורה. ולא דמי לדבר שהיה בכלל הבא ללמד ולהוסיף מה שבהן על כללן כגון לא תאפה חמץ בפרק כל המנחות באות מצה (מנחות נ"ה ע"ב) אפייה בכלל היתה ומרבה לישה ועריכה וקיטוף, וכן בפרק ד' מיתות (סנהדרין ס' ע"ב) זביחה בכלל היתה ומרבה ד' עבודות, וכן הבערה בכלל היתה ומרבה על הכלל ואין דנין בכלל ופרט משום דמרוחקין זה מזה, ובזו ניחא מה שפירש"י ז"ל בפ"ק דשבועות (ז' ע"א) וז"ל ומה בין מדה זו למדת כלל ופרט וכלל שאתה דורש כעין הפרט, הרבה יש, שמדת כלל ופרט וכלל אינה באה רק לפרט ולא להוסיף, ומדת דבר שהיה בכלל באה להוסיף על הכלל, כגון הבערה זביחה ואפייה, אבל ודאי אין בין מדה זו מדת דבר שהיה בכלל דהכא ובין מדת כלל ופרט וכלל, ומה שפירש"י ז"ל באה להוסיף על הכלל כגון הבערה שהיא לחלק ומגלה על הכלל שהוא חייב על כל אחת ואחת בפני עצמה וגם על הבערה, דאי לאו האי פרטא הייתי אומר דאי עביד כולהו בהדי הדדי לא מיחייב אלא חדא. ויש מקשין על הא דתניא (שבת ע' ע"א) הבערה ללאו יצאת דברי ר' יוסי ר' נתן אומר לחלק יצאת, בשלמא למ"ד לחלק יצא ניחא אלא למ"ד ללאו יצא וכי חולק הוא על הא דתנא דבי רבי ישמעאל בי"ג מדות דבר שהיה בכלל וכו', ולדידיה ללמד על עצמו בלבד יצא, ונראה דודאי אי לא כתיב אלא לא תבערו לחודיה הוה דריש ליה לחלק כמו ר' נתן לחומרא אבל כי כתב בכל מושבותיכם דאתא לקולא למדרש בכל מושבותיכם אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר במדורת בית המוקד, כוליה קרא אתא להקל ולא להחמיר לומר שאין בו אלא לאו בעלמא. וכן כרת גבי אחותו דכתב רחמנא למה לי לכדרבי יוחנן דא"ר יוחנן שאם עשאם בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת, ולר' יצחק לדונו בכרת ולא במלקות, בכריתות (ב' ע"ב) וביבמות (נ"ה ע"א), ויש להקשות וכי לית ליה י"ג מדות, ונראה לתרץ דאין הכי נמי אם היתה אחותו בכלל כל העריות כמו שלמים בכלל כל הקדשים, הוה דריש ליה בדבר שהיה בכלל, א"נ גם דרשא זו הוי כאידך דבר שהיה בכלל ללמד על הכלל כולו יצא, למאן דאמר חייבי כריתות שלקו לא נפטרו מידי כריתתן, דפלוגתא בכריתות (ב' ע"ב) בהאי, ועוד נראה לתרץ דלכך לא דריש ר' יוסי לחלק, משום דלחלק נפקא ליה מאחת שהיא הנה והנה שהיא אחת, ולכך לא איצטריך לחלק ולא דריש לחלק אלא ללאו.
